לפעמים כל מה שאדם במשבר צריך זה לדעת שהוא לא לבד
כשהייתי בן 22, במהלך טיול אחרי צבא בהודו – השתגעתי, פעם קראו לזה "להתפלף", בפועל עברתי משבר נפשי, משבר רוחני. הוחזרתי לארץ, מפוחד מבושה, מפוחד מאיך יראה העתיד שלי ומאוד לבד בתוך כל זה.
עם הזמן חזרתי לתפקד. החיים המשיכו. אבל הטלטול הנפשי של החוויה הזאת הלך איתי שנים קדימה.
לפני כמה שנים, סביב יום השואה ומחשבות על ארכיון העדויות של ניצולי השואה, חשבתי:
מה היה קורה אם היה קיים ארכיון עדויות של אנשים שחוו משברים נפשיים רוחניים לפני 10, 20, ו 30 שנה, ויכולים היום להסתכל על הדרך שעברו ממרחק השנים.
לא מתוך המשבר עצמו, אלא מתוך המקום שאליו הם הגיעו והתובנות שגילו בדרך.
אני מאמין שאם הייתי פוגש אנשים כאלה בזמן המשבר שלי, זה יכל לתת לי את הידיעה החשובה והפשוטה כל-כך שאני לא לבד, שיש אנשים הלכו בדרך הזאת לפני, ושיהיה בסדר.
בשלוש השנים האחרונות שי עובד על פרויקט תיעוד עצמאי שמטרתו יצירת בית אינטרנטי שיאגד שיחות עומק מצולמות עם נשים וגברים שחוו משברים נפשיים ורוחניים לפני 10, 20 ו 30 שנה – עברו דרכם, צמחו מתוכם, והיום חיים את חייהם בטוב.
הרעיון פשוט: לאפשר מרחב אמיתי, פתוח ולא מפולטר, שבו כל אדם שעבר משבר יוכל לספר את הסיפור שלו – בגוף ראשון, מתוך פרספקטיבה של זמן וריפוי.
כיוון שמדובר על שיחת סלון מספר המקומות מוגבל מאוד
לפני האירוע תתקיים אספה כללית של האיגוד לשנת 2026, באסיפה תוצג פעילות העמותה בשנה האחרונה ויתקיימו בחירות לוועד המנהל.
האסיפה פתוחה למי שמתעניין בפעילות העמותה אך זכות ההצבעה שמורה לחברים הפעילים.